פסק-דין בתיק ע"פ 2538/07

1.         ערעור על החלטת כב' השופטת קנטור מבית משפט השלום בקריות בתיק ענינים מקומיים 1/05 מיום 24.6.07 בה התקבלה בחלקה בקשת המערער להאריך את מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה מיום 14.4.05 לתקופה של חצי שנה, תוך התנאת ההארכה בהפסקת השימוש במבנה עליו נסב הצו, עד ליום 1.9.07 ואטימתו כליל עד לאותו מועד.

2.         הרקע הוא כדלקמן:

בת.פ. 1/05 של בית משפט השלום בקריות הואשם המערער בבניית בית בשטח של כ - 100 מ"ר על קרקע חקלאית ללא היתר בניה כדין, ולאחר הסדר טיעון הוא הורשע במיוחס לו בכתב האישום כפי שתוקן.

            בגזר הדין מיום 14.4.05 פירט כב' השופט מגן את שני השלבים שבבניה הבלתי חוקית לאחר שצו הפסקה מינהלי לא כובד, ובסופו של דבר הוא גזר על המערער קנס בסך 12,000 ש"ח; מאסר על תנאי של 5 חודשים, וכן הורה כי יינתן "צו הריסה למבנה שיכנס לתוקף בעוד 6 חודשים מהיום. על הנאשם לבצע את הצו ואם לא יבצעו, רשאית הועדה לעשות זאת במקומו ללא התראות נוספות ועל חשבונו."

            לאחר מכן הוגשה בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, וכב' השופט מגן דחה את ביצועו לחצי שנה נוספת, כמפורט בהחלטתו מיום 26.10.05, אף שציין כי היה דוחה את הבקשה על הסף אלמלא הסכימה המשיבה לדחיית הביצוע לחצי שנה נוספת.

            לאחר מכן פנה המערער פעם נוספת וביקש להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה. הוא זכה לאהדתו של כב' השופט מגן אשר ציין בהחלטתו מיום 18.5.06 כי "המבקש חטא ובנה בלי היתר, אך הוא לא בנה ארמון ולא היכל. הוא בנה בית מגורים צנוע למשפחתו מאחר ולא היתה לו אפשרות לבנות כדין ובעוונותיו הוא התעקש להקים משפחה ולגדל את ילדיו." הוא הורה על דחיית ביצוע צו ההריסה למשך חצי שנה נוספת, היינו עד ליום 18.5.07. ערעור על כך (ע"פ 961/06) - נדחה.

            גם עד ליום 18.5.07 לא בוצעה ההריסה. 3 ימים לפני כן, היינו ביום 15.5.07, פנה שוב המערער לבית משפט השלום בקריות וביקש להאריך פעם נוספת את ביצוע צו ההריסה למשך שנה נוספת. הוא הסביר כי הוא "שב ומגיש את בקשתו ... לאור העובדה שלא חל כל שינוי באשר להליכי התכנון הנוגעים לתוכנית המתאר השלדית של עירית אלשאג'ור תמ"מ/2 שינוי מס' 49 ואשר כוללת בתוכה את המבנה נשוא התיק בו עסקינן, ואשר הופקדה ע"י המועצה הארצית לתכנון ובניה ביום 13.11.05... אך עד ליום זה לא חלה כל התקדמות בענינה."

3.         כב' השופטת קנטור הגיעה למסקנה כי הליך הלגליזציה "יימשך עוד זמן רב". היא ערכה איזון בין האינטרס של המשיבה "שלא לאפשר המשך ביצועה של עבירה, ביצוע צווי הריסה במועד שנקבע תוך מניעת קביעת עובדות בשטח ואי הנצחת פעילות בלתי חוקית" לבין האינטרס של המערער שהוא "אדם נטול אמצעים שאין לו מקום מגורים אחר", שעה שמדובר בבניה קלה ופשוטה.

            לאור זה היא נעתרה לבקשה  והאריכה את ביצוע צו ההריסה בחצי שנה, בתנאי כמפורט לעיל.

4.         בערעור שבפני חוזר המערער על  טענותיו שבערכאה הראשונה. הוא זוקף את אי ההתקדמות בתכנון לחובת המשיבה ומדגיש את טיבו של המבנה, שגגו עשוי מפח שעה שאין למערער מקום מגורים אחר.  הוא טוען ומסביר כי התנאים שקבעה הערכאה הראשונה יש בהם משום "חריצת גורלם של המערער ובני משפחתו, וקביעה לפיה המערער ייאלץ לתנאי המגורים שברחוב." זוהי תוצאה קשה לטענתו שיש למנוע מאדם שהוא "עובד פשוט בטחנת קמח" אב ל - 5 ילדים קטינים ונושא בעול פרנסת בני משפחתו.

            מבוקש לכן לבטל את התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא וכן לדחות את ביצוע צו ההריסה למשך שנה, ללא תנאי.

            לכך מתנגדת המשיבה. אשר מסבירה כי על פי מצב התכנון כיום, אין לדעת אימתי ואם בכלל יתאפשר לקבל היתר לבניה אותה בנה המערער. המשיבה מסתמכת גם על מכתבו של מהנדס הועדה המקומית אשר מסביר כי התוכנית שהוחלט על הפקדתה, "אינה כוללת את בית המגורים שבנדון."

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הערעור.

            כמפורט בהלכת סבן (רע"פ 4357/01, פ"ד נו(3) 49) ניתן בכל עת לשוב ולהיזקק לבקשה להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה, גם לאחר מתן גזר הדין. לבית המשפט שיקול דעת רחב בענין זה אך נדרש "טעם טוב" לכך היינו טעם בעל משקל אשר בדרך כלל נסב על שינויים במצב התכנוני היכולים ללמד כי בתוך פרק זמן לא ארוך, ניתן יהיה לקבל היתר לבניה שנעשתה שלא כחוק.

            בעניננו, לא הוכח כי טעם טוב כזה קיים. המערער עצמו טוען כי לא חל שינוי במצב התכנוני. הליכי התכנון לפי מכתבו של מהנדס הועדה הנוגעים לתיקון מס' 49 לתמ"מ 2, אין בהם כדי לסייע למערער.

            נוסף לכך, חלפה תקופה ארוכה מאז שנעשתה הבניה שלא כחוק. נקבעו תנאים  בקשר להארכת המועד לביצוע צו ההריסה אשר הופרו במודע על ידי המערער. הארכות נוספות לא רק שאינן מוצדקות לגופן, אלא גם תהיה בהן משום גושפנקא להפרת הצו, תוך ריקון צו ההריסה  מתוכנו.

            לכך יש להוסיף כי לא ראיתי כי נפלה שגגה בהחלטת הערכאה הראשונה ולפיכך אני מחליט לדחות את הערעור.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום ז' ב אדר א, תשס"ח (13 בפברואר 2008) בהעדר בעלי הדין.